בתחילת החודש הודיעה מנהלת ה-NBA כי בעונת המשחקים הקרובה ייפסק הנוהל של בדיקות מריחואנה אקראיות של שחקנים לפני משחקים. רשמית ההחלטה נומקה כאמצעי זהירות בגין הקורונה, אך רבים רואים בה עוד שלב בשינוי המדיניות לעבר לגליזציה מלאה של קנאביס. מבחינת עולם הספורט יש באקט סוג של הכרה בכך שכריכת הקנאביס עם סטרואידים אנבוליים וחומרים אסורים אחרים שנועדו להשיג יתרון בלתי ספורטיבי היא בגדר אבסורד.
בחודש יולי 2018, בבדיקת סמים אקראית שנערכה לטיישון תומאס, שחקן קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, התגלו שרידי קנאביס. תומס הושעה לשלושה חודשים והתחושה הכללית היתה שהוא יצא בזול.
- קראו עוד: זני קנאביס רפואי – הכירו את הזנים של בטר
- קראו עוד: רישיון קנאביס רפואי – איך משיגים אישור?
יש "בעיית סמים בספורט", היא לא קשורה לקנאביס
זה לא סוד שהרבה מאוד ספורטאים נעזרים בחומרים אסורים כדי ל'שפר ביצועים' וליהנות מיתרון בלתי ספורטיבי. ענפי ספורט מסוימים כמו רכיבה תחרותית על אופניים, הרמת משקולות או אתלטיקה קלה, נגועים בכך במיוחד, אך התופעה ההרסנית הזו, קיימת (אמנם בממדים יותר קטנים) גם בענפי ספורט קבוצתיים כמו כדורגל, בייסבול או כדורסל.
המלחמה נגד שימוש בחומרים האלה היא חשובה וחיונית, למרבה הצער לאורך שנים כרכו אותה יחד עם מלחמה אחרת לגמרי. לצד בדיקות סדירות ואקראיות לגילוי חומרים אסורים שנועדו לתת לספורטאים יתרון לא הוגן עורכים איגודי הספורט בדיקות לגילוי שרידי קנאביס וכמו שראינו במקרה של תומאס, הם גם עלולים לשלם על זה מחיר כבד. האם זה מוצדק?
קנאביס לא מספק יתרון בלתי הוגן
בשונה מהחומרים האסורים הנהוגים בספורט שמעניקים לספורטאים יתרון פיזיולוגי אמיתי (כמו בנייה מהירה של שריר), השימוש בקנאביס אינו רלוונטי להתנהלות הספורטיבית של הספורטאי יותר מכוס הקפה שהוא שותה בבוקר וכוס היין שמלווה את ארוחת הערב.
הקנאביס, בשימוש ומינון אחראיים, גם לא גורם לנזק בריאותי חמור, בשונה לדוגמה משימוש קבוע בסטרואידים. למעשה, שימוש בקנאביס בהתוויה רפואית יכול לסייע להתמודד עם בעיות רפואיות.
אז למה איגודי הספורט כרכו אותו יחד עם הסטרואידים האנבוליים המסוכנים? ובכן, התשובה לא קשורה לתחום הרפואה ובטח שלא להגינות ספורטיבית, אלא לתפיסות מיושנות שרווחות גם היום ובאות לידי ביטוי בפקודות הסמים המסוכנים של מרבית מדינות העולם.
יחד עם זאת, אנחנו עדים מגמת שינוי מבורכת בעולם – וגם בישראל. במדינות רבות, ובכללן ישראל, כבר לגיטימי להשתמש בקנאביס ותוצריו למטרות רפואיות ובחלקן קיימת מגמה של לגליזציה מלאה. כל זה לא הפריע לאיגודי הספורט לדבוק בקו שמרני מיותר, עד שהגיעה הקורונה.
הקורונה סיפקה סולם לרדת מהעץ
למרות שבחלק ניכר ממדינות ארצות הברית השימוש בקנאביס חוקי, ולמרות שליגות ספורט שונות הפסיקו עם בדיקות לאיתור שרידי קנאביס, דווקא החשובות שבהן כמו ה-NBA וה-NFL (ליגת הפוטובול האמריקאית) דבקו במדיניות הקשוחה והמוסרנית.
ואז הגיעה הקורונה ואם יש נקודת אור במשבר שהביאה עמה, היא בתירוץ שהמגיפה סיפקה להנהלות הליגות הבכירות לרדת מהעץ ולהפסיק את הבדיקות האנכרוניסטיות. העילה היא הרצון להקפיד על הריחוק החברתי, אבל כל עולם הספורט מתייחס לזה כאל הכרה במציאות קיימת. אמנם שני הארגונים ממשיכים להבהיר שהשימוש במריחואנה אינו מקובל עליהם, אבל בפועל הבדיקות הוגבלו לטרום העונה באופן ששחקנים יכולים להיערך לתקופה קצרה. בהרבה מובנים זה מזכיר קצת את המדיניות של הצבא האמריקאי לגבי שילוב חיילים להט"בים – "אנחנו לא נשאל, אתם לא תספרו".
השחקנים הפעילים בדרך כלל מקפידים על הכלל הזה, אבל אפשר לשמוע מה מספרים כמה שחקני עבר כדי לקבל את התמונה האמיתית. למשל, שחקן העבר שון קמפ, שנבחר שש פעמים לאולסטאר במהלך הקריירה שלו התראיין לאחרונה ואמר את הדברים הבאים: "עישנו מריחואנה כל יום כששיחקתי. היינו אחראיים, אבל בהחלט עישנו הרבה. לכאבי מפרקים וכאבים שונים בגוף – זה הפתרון המושלם. חלק מהשחקנים לא אוהבים לקחת כדורים או משהו כזה, אז זו דרך נוספת לטפל בעצמך".
אנקדוטה משמחת בהקשר אליו היא כי עילת הריאיון עם קמפ הייתה העובדה שבחר להשקיע ברשת חנויות לממכר תוצרי קנאביס רפואי.
אנחנו מקיים שההחלטה הזו תפתח פתח להעמיק את ההבנה של הקשר בין קנאביס לשיפור כאבים או יכולות מנטאליות בקרב ספורטאים, ושגם ציבור זה יוכל למסד את השימוש בצמח.
